דיימלר פייננשל סרויסס ישראל בע"מ נ' נוי ואח'

החלטה

שכר העד בסך 200 ₪, ישולם בשלב זה על ידי התובעת ואתחשב בכך במועד פסק הדין.

ניתנה והודעה היום א' אייר תש"ע, 15/04/2010 במעמד הנוכחים.

מיכל ברק נבו, שופטת

פסק דין

התביעה שלפני מתייחסת לתאונה שאירעה ביום – 16.6.08 בצומת אל על.

אין מחלוקת כי שני הנהגים המעורבים ביקשו לפנות ימינה בצומת.

לטענת הנהג ברכב התובעת – הוא ניסה להשתלב ימינה. התנועה עמדה, והוא נעמד מאחורי כלי רכב נוספים שהתכוונו לפנות ימינה. בעודו בעמידה, ממתין לאפשרות להתקדם, חש פגיעה מאחור. הוא נוכח לדעת שהנתבע 1 פגע ברכבו מאחור. לטענתו, מיד לאחר האירוע הציע הנתבע לתקן את הנזק שנגרם לרכב התובעת על חשבונו, על מנת לא להפעיל את הביטוח.

לטענת הנתבע – הוא עמד בפנייה ימינה, בהמתנה להשתלבות, כאשר לפתע נסע נהג התובעת לאחור ופגע עם הפינה הימנית אחורית של רכב התובעת בפינה השמאלית קדמית של המונית. לדבריו, במונית נגרם נזק קל ביותר, של 40 ₪ בלבד, עלות החלפת הפנס שנשבר. לפיכך, לא הפעיל את הביטוח של המונית. לטענתו, במקום התאונה אמר לנהג התובעת שכל אחד יישא בנזקיו, שכן נזקי המונית קטנים. ואולם, כעבור שעה התקשר אל נהג המונית אביו של נהג התובעת וביקש את כל פרטיו, שכן בכוונתו להגיש תביעה. לדברי נהג המונית – הוא שאל את אביו של הנהג מה פתאום תביעה, שהרי בנו נסע לאחור. עוד המליץ לאביו של הנהג לפנות למוסך של חבר שלו בלוד, אשר עלויות התיקון בו הן נמוכות, כדי לא להפעיל ביטוח וכדי לא להגיע למעמד של תביעה בבית המשפט.

בדיון שלפני, העידו שני הנהגים.

גרסאותיהם היו בתחילה כפי שצויין לעיל.

ואולם, בסיום חקירתו הנגדית של נהג המונית, כאשר נתבקש להסביר את העובדה כי הנזק ברכב התובעת הוא בחלק הימני אחורי ואילו במונית – בפינה השמאלית קדמית, דבר שאינו מתיישב עם גרסתו עד אותו רגע, הוסיף לראשונה כי בשלב שבו נסע נהג התובעת לאחור, הוא ניסה לברוח ימינה, וכך אירעה הפגיעה הנטענת.

גרסה זו, היא גרסה כבושה, שלא עלתה בחקירתו הראשית (ואף לא בהודעה שמסר לחברת הביטוח). זוהי גירסה שיש בה פרטים מהותיים, שכן עולה ממנה שהמרחק בין שני כלי הרכב היה גדול, שלא כמקובל בכלי רכב העומדים זה מאחורי זה בהמתנה לפנייה, באופן שאפשר לנהג המונית הן לשים לב שנהג התובעת נוסע לאחור והן להגיב (אילו היו הדברים כפי שנטען). לטעמי, הגרסה הכבושה אינה אמינה, היא פוגעת במהימנות הנתבע גם לגבי הדברים האחרים שמסר, ומעבר לכך – הפגיעה של פינה לפינה, מתיישבת טוב יותר עם נהג שמגיע בנסיעה מאחור, נוכח ברגע האחרון כי הוא עומד לפגוע ברכב עומד, ומנסה לסטות ימינה כדי להימנע מן הפגיעה.

לפיכך, לאור התרשמותי מן העדים, לאור ההיגיון שבגרסאות הצדדים, לאור העובדה שהנתבע מסר לפתע גרסה כבושה שונה מגרסתו עד לאותו רגע ולאור הנזקים בכלי הרכב, אני מעדיפה את גרסת התובעת וקובעת שהתאונה קרתה כפי שהעיד נהג התביעה, כאשר המונית התנגשה בו מאחור.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 4,741 ₪, כשסכום זה צמוד למדד מיום 12.11.08 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת, הוצאות משפט, הכוללות אגרה בסך 337 ₪, שכר בטלת העד וכן שכר טרחת עורך דין בסך 873 ₪ כולל מע"מ כדין.

אם תדרש התובעת לשלם את המחצית השניה של האגרה, גם זו תשולם לה על ידי הנתבעים.

ניתן והודע היום א' אייר תש"ע, 15/04/2010 במעמד הנוכחים.

מיכל ברק נבו, שופטת

הוקלד על ידי: תמי אדרי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: